מה קרה לילד שדיבר עם כוכבים? באה היועצת, נתנה לו ריטלין, ואמרה לו שבסוף הכל ייסתדר.

קבלו כמה מסקנות אישיות שלי בתור קורא צעיר. הקריאה על אחריותכן-

 

 

בתור ילד הספרייה היתה הבית השני שלי.   תמיד היה שם שקט יחסי, ומבוגר אחראי שיכל להגן עליי במידה

והתלמידים מכיתה ג'  ינסו למרוח עליי צמר פלדה.

כשביקשתי להצטרף למשחקים של הילדים הם הציעו לי להיות קהל. כשרציתי לקחת חלק בחוג ג'אז עם הבנות – שוב, הציעו לי לשבת בתור קהל, וכך גם כשהצטרפתי למקהלת בית הספר.  

במשך הזמן התרחקתי כי  לא היה לי שווה לספוג את המולת החצר אם ממילא לא משתפים אותי.

אותה המולה תמיד הקשתה עליי את ההימצאות במקומות הומים, אבל גם כאן הספרות הגיעה כפיתרון. התחלתי להאזין לספרים. המידע והאוזניות הגנו עליי.  ההאזנה לספרים מרכזת אותי בכל משימה מורכבת, ומשככת את הרעש באוטובוסים ומקומות צפופים. כמעט והפסקתי להאזין למוזיקה.

Share | Download(Loading)